The Love of Writing and Painting

Rafi Sheetrit, a writer himself, has a great love of writing and art. In his latest book, קולמוס ומכחול (Pen and Brush) he ties these passions together.

I am privileged to be one of the 38 Israeli artists that Rafi included in his book. Before doing so, Rafi visited me to discuss my work. Together we chose my painting, ‘Women at the Western Wall’, shown here. We excitedly talked about the story behind my work. His interpretation of my story is beautifully and sensitively written.

Rafi worked similarly with all the other artists in his book.

Writing and painting coming together

So now there is a beautiful hardback book in Hebrew bringing together both writing and painting. Each one of the 38 artists has a double page: on one page is the painting and on the opposite page is Rafi’s story about it.

June/July 2022 The paintings and the stories are on show in the Municipal Library Gallery, Beer Sheva.

Buy print of ‘Women at the Western Wall’


Rafi’s story of my painting (Hebrew)

The English translation is below this.

נשים בכותל.

הכותל המערבי, שריד אחרון מבית המקדש. יש אומרים שחרב בגלל שנאת חינם ויש מוסיפים גם פילוג ומחלוקות שאחזו בעם.  והכותל נותר שם לבדו להזכיר ולהוכיח  מדוע. ואבניו סדורות זו על גבי זו שכבות, שכבות.  פחד וגבורה, חורבן ותקומה. וכל דור ודור כאילו התחיל מבראשית. הכותל על תילו עומד ועדיין רב המפלג על המאחד. האם זהו המסר שהאומנית מנסה להעביר באמצעות היצירה?. נסעתי לפגוש אותה בביתה בבאר שבע- העיר בה היא מתגוררת כיום יחד עם בעלה. נפעם ונרגש שבתי מהמפגש.  דמות מיוחדת במינה שתחנתה הראשונה בישראל  היתה ירושלים, שכונת נחלאות. חדר אחד, דלת אחת וחלון גבוה. את האור והשמש שלא היו בחדרה,  יצאה לחפש בגן סאקר הסמוך, שם בילתה את רוב יומה. שם נהגה לשבת על ספסל ולהתבונן בדמויות שיצרו אווירה ירושלמית מיוחדת. את הדמויות  שראתה נהגה לשרטט בפנקסה ומאוחר יותר לשבצן בציוריה הרבים, כמו ביצירה המוצגת בפנינו. גברים נוגעים בכותל ומתפללים בדבקות ובכוונה גדולה כאילו שרק הכותל חוצץ בינם לבין בוראם. ברחבה, נשים נושאות תפילה. ולהשלמת התפאורה, יונים במעופן ורוח ירושלמית שקטה. לכאורה, כליל השלמות, כליל היופי, עוד יום שגרתי בחיי הכותל המערבי. קטונתי מלכתוב או לומר דברים בפן האומנותי של הציור, ורק אנסה במנדט שניתן לי לגעת בקולמוס במה שעיניי רואות על גבי הבד ובמה שניתן לראות מבעד לצוהר הקטן שהאומנית פתחה בפניי. או שנכון יותר לומר במה שלא ניתן לראות אלא אם מדקדקים  בפרטים הקטנים שנשקפים מן הציור. פרטים, שממבט ראשון נסתרים מהעין. הבעת עמדה ברורה וצלולה של האומנית באשר למקומה  של האישה  בעולמם של גברים, בעולמה שלה. אישה דתית אורתודוכסית, מין פמיניזם מצוי במקום בו אינך מצפה למוצאו כלל. הבעת עמדה ללא התרסה וללא קריאת תיגר אלא בדרך של נועם, של סובלנות  ושל הדברות בשפת המכחול.  ובציור על פרטיו הקטנים שנראים עתה בבירור, הגברים עומדים בקדמת הבמה בעוד שהנשים נותרות תמיד מאחור, נשים שיכולות לעשות מספר דברים בו זמנית בעוד שהגברים עושים דבר אחד בכל פעם,  כמו בציור בו רואים גברים מתפללים ונשים  מתפללות גם אך באותו הזמן הן גם מטפלות בתינוקות תוך שהן נעזרות בבנות הגדולות דבר שהבנים פטורים מלעשות. ועוד פרט חשוב ראוי להבלטה. ידוע  שבזרם הדתי ההפרדה בין נשים לגברים מתרחשת בדרך כלל  באופן טבעי לחלוטין. לכן, בציור ההפרדה מתקיימת בפועל אך ללא כל מחיצות פיזיות. והרוח, הרוח קלילה ורגועה שיכולה בין רגע להפוך לסערה אם לא נשכיל לגרש מתוכנו את הרוע, את השנאה, את הפילוג והמחלוקות. ולבסוף, היונים. יונים  צחורות נושאות תפילה לשלום בין איש לרעהו, בין עמים, בין דתות ובין זרמים ותפילה לשוויון בין המינים

Translated from the Hebrew

The Western Wall: a Remnant of the Holy Temple.

Some say that the Temple was destroyed because of unjustified hatred due to divisions and disagreements that gripped the people, and that the Western Wall was left as a witness to the calamity and an insight into its cause. Its stones remain arranged in layers; fear and heroism, destruction and resurrection. 

It seems as if almost every generation has to start again from the beginning. 

The Wall is still standing, but are we still divided over what should unify us? Is this the message the artist is trying to convey through her work? 

I went to talk with her at her home in Be’er Sheva, where she currently lives with her husband. I returned thrilled and excited from our meeting. 

The artist is a unique figure whose first stop after Aliyah was Nachla’ot in Jerusalem, where she lived in a single room with a door and a window. The sunlight hardly entered her room, so she sought it in the nearby Gan Sacher park, where she would spend most of her day sitting on a bench and observing the people who create the city’s unique atmosphere. 

She would sketch the Jerusalemites in her notebook to be later included in her many paintings, as in the work presented to us. Here we see men touching The Western Wall and praying with devotion and great intention as if only The Wall separates them from their Creator. At the same time, in the Plaza, women are present, having also come to show their devotion. 

Included are pigeons in flight and a quiet Jerusalem breeze. All is perfection, beauty. Another routine day in the life of the Western Wall. 

I am reluctant to give a critique on, or to write about, the “artistic” side of the painting. I will, however, fulfil my mandate to pen what my eyes see on the canvas, as well as what can be observed through the small window the artist has opened for me. There are things that cannot be seen unless one pays meticulous attention to the details which appear in the painting, details which at first glance may seem obscure. 

I find a clear and unequivocal position of the artist regarding the place of women in the world of men, and in her own world. As an orthodox religious woman, she sees a kind of feminism in a place where one does not expect its origin at all. She expresses her position without defiance and without challenge, but by way of kindness, tolerance and commandments in the language of her paintbrush.  

It is clearly visible that the men are directly in front of The Wall and behind them are the women; the women who often must do several things at once while the men do but one thing at a time. Here the men preoccupy themselves entirely with their devotion, though the women at the same time look after the children, often with the help of their daughters.  

Let me comment on another detail worthy of prominence. As it is known, in the religious stream, separation between women and men occurs quite naturally. Therefore, in this painting the separation takes place without any physical partitions. 

As to the breeze, the light and calm breeze, we must be forewarned that it can, in a moment, turn into a storm, if we fail to expel from us the evil, the hatred, the division and the disputes. 

Finally – the doves. They carry a prayer for peace for us all; peace for all peoples, religions, people with differing religious views and for equality between the sexes.

Please Share Me With Your Friends

Leave a Reply